התאהבות אהבה ומה שביניהן- אימון אישי לזוגיות 

"כשראיתי אותה בפעם הראשונה באוניברסיטה, הרגשתי רעד בכל הגוף, בקושי יכולתי לנשום ולאורך כל ההרצאה לא הפסקתי להביט בה"
"הכרנו במסיבה, הוא היה אסרטיבי, מלא בטחון עצמי, אחד שיודע בדיוק מה הוא רוצה, נדלקתי עליו מיד"
"אני נראית טוב, אפילו טוב מאוד, מתחילים איתי לא מעט אבל זה תמיד מסתיים מקסימום אחרי חודש, פשוט אף אחד לא מצליח לרגש אותי"

בחברה המערבית המודרנית, אנו נוטים לייחס לתהליך ההתאהבות הרומנטית חשיבות כמעט דתית: מגיל צעיר אנו ניזונים מאגדות ילדים על הנסיך יפה התואר אשר יגיע להציל את הנסיכה ויתאהב בה מיד, מסרטים המציגים את ההתאהבות הרומנטית כשיא, כדבר הבסיסי והחשוב ביותר במערכת יחסים. מדורי הרכילות שופעים באינפורמציה על התאהבויות של דוגמניות, זמרים, כדורגלנים ומפורסמים אחרים, ספרי הרומן הרומנטי מתארים התאהבויות מלאות תשוקה וסקס פראי וחברות פרסום משקיעות מיליארדים בפרסום חושני המעורר בנו את היצר המיני וגורם לנו לצרוך עוד ועוד וכל זאת בכדי להתאהב.
אומנם, התשוקה המינית, הנמצאת בבסיס ההתאהבות הרומנטית, משפיעה מאוד על שביעות רצון ממערכות יחסים אולם היא אינה המרכיב היחידי במערכת יחסים וודאי אינה המרכיב עליו ניתן לבסס מערכת יחסים לטווח ארוך שכן היא דועכת עם הזמן.
בהתאהבות עצמה אין השקעה של מאמץ, היא מבוססת על עוררות פיזית המופיעה באופן אוטומטי כאשר אנו נתקלים במושא ההתאהבות ועל כן היא גם דועכת ממש כפי שהופיעה.
ההתאהבות יכולה להיות השלב הראשוני בדרך לאהבה אולם בכדי להגיע אל האהבה עלינו להשקיע מאמץ, עלינו לבסס את הקשר לא רק על תשוקה אוטומטית אלא על דמיון בין בני הזוג, על מערכת של ערכים משותפים, על הסכמות, על נכונות לסיפוק צרכים הדדי ועל יכולתנו להתפשר פשרות כואבות עם בן/בת הזוג.
בבסיס היכולת להגיע לאהבה מתמשכת עומדת המודעות: מודעות לצרכינו האישיים, לצרכינו מבני הזוג, לערכינו הבסיסיים, להתנהגותנו במערכות יחסים קודמות ויכולת אישית לגמישות, לפשרות ולוויתורים: הן ברמה הפרקטית והן ברמת הפנטזייה. כאשר אלו מיושמים בפועל, גוברים הסיכויים למציאת אהבה אשר תמשך לשנים ארוכות. כאשר אין נכונות למודעות עצמית ופשרות, ההתאהבות אולי תגיע אולם היא תדעך ולא תותיר דבר אחריה מלבד ציפייה לאהבה, למושא ההתאהבות הבא.